לפעמים משהו מתוכנן עם הרבה עבודת הכנה וציפיה דרוכה לתוצאה גרנדיוזית - מאכזב, ומנגד משהו שנפל עליך באקראי וללא תכנון מוקדם - נמצא מעניין ומלהיב. שני הדברים האלה גם יחד קרו היום.
על הסלע האדום האמריקאי (Red Rock Scenic Byway) שמעתי (ואף קראתי) גדולות ונצורות. כיוון שהאיזור ממילא נמצא בדרך שבין הגראנד קניון והיער המאובן החלטתי ששווה להוסיף סיבוב של 100 מייל מבלי שזה מעניק חותמת, כדי לשזוף עיני באחד המראות היפים באמריקה. כביש זה שאורכו 16 מייל מתחיל בעיירה Sedona אליה הגענו לאחר רכיבה לא פשוטה בדרך הררית מפותלת. איך שנכנסנו לעיירה הבנתי שכאן נפלתי. עיירה אמריקאית מצוחצחת, ממורקת ובנויה כל כולה לתיירות. חנויות מזכרות, גלריות, מזללות, בתי מלון, מוטלים, מגרשי גולף ומה לא, גודשים אותה לעייפה ומרמזים מה בעצם אתה צפוי לראות לאורכם של אותם 16 מייל מופלאים של הטבע.
אומנם המונומנטים האדומים שהתגלו לעיני בהמשך, מקומם בכבודם מונח, אבל ההשתלטות המאסיבית של היד האנושית הממוסחרת מאפילה על היופי של הטבע. אין לך הוכחה ממשית ניצחת כל כך לצורך אותו הבינו האמריקאים כבר לפני שנות דור, להקים פארקים לאומיים סטריליים ממגע והשפעת יד אדם. בתמונות שצילמתי השתדלתי לצנזר כדי שבאמת ייראו מעשי הבריאה בשיא תפארתם. זהו, נרגעתי.
עדיין לא צהריים, לפנינו רכיבה של שעתיים גג. לא יקבלו אותנו במלון כשנגיע. מה עושים? רוכבים - נראה כבר. ככל שמצפינים האיזור משחיר מעננות נמוכה והחשש לגשם מתקרב הופך להיות ממשי מרגע לרגע. מגיעים לנקודה ממנה יצאנו הבוקר ומשנים כיוון מזרחה. שינוי מבורך ההולך ומשאיר את הגשם מאחורינו. I-40 הוא כביש מצוין, רוכבים בנחת ובכל זאת מתעוררת כרגיל בעיית התחת. יוסי עוקף אותי ומסמן שנרד ביציאה הקרובה - צריך לחלץ עצמות. יוצאים ביציאה 233, נכנסים לתחנת דלק. אני כרגיל מסתער על דייט קולה עם קרח וסניקרס, יוסי קונה גם צ'יפסים ומתיישבים לנו להינפש על ספסל/שולחן פיקניק כזה בצילו של עץ. לאחר שהתקרובת חוסלה, יוסי משתרע מלוא אורכו על הספסל ותוך שניות הוא מפצה על השקמה מוקדמת הבוקר בשל שעון מעורר שלא ידע שבאריזונה היה צריך להזיז אותו שעה אחורה. אני מנצל את האתנחתא שנכפתה עלי, נכנס שוב לחנות ומגלה שם עלון צבעוני מעניין המצביע על אתר קרוב, 5 מייל דרומית מכאן הנקרא Meteor Crater. קורא קצת, שואל קצת וסקרנותי גוברת. כשיוסי מתעורר ואני מציע שנסור לשם, יוסי קופץ על המציאה ואנחנו על האופנועים.
רוכבים בשטח פתוח ושטוח, צחיח כמעט לחלוטין וכבר ממרחק ניכרת בליטה מוזרה שאינה שייכת לנוף הכללי. בחלקה העליון מבנה מעשה ידי אדם והכביש מוביל אליו. הוקם כאן מרכז מבקרים גדול בבעלות פרטית ומסתבר שגם המכתש עצמו מצוי בשטח שהבעלות עליו פרטית. משלמים דמי כניסה ונכנסים. לפני שחושפים אותנו לדבר האמיתי אנחנו צופים בסרט הסבר על התופעה ורק אחר כך יוצאים החוצה לתצפית מלווה בדברי הסבר של מדריך מקומי.
אנחנו עומדים על שפת מכתש שקוטרו 1.5 ק"מ ועומקו 170 מטר. לפני 50,000 שנה הגיח מהחלל מכיוון צפון מזרח עצם שמיימי, מטאור, שנוצר כנראה מהתנקשות אסטרואידים בחגורת האסטרואידים הראשית לפני 500 מליון שנה, ובמהירות של 42,000 קמ"ש הוא חודר לאטמוספירה, אינו מאבד כמעט מסה או מהירות ופוגע ממש במקום הזה. גוש מתכת זה שאורכו היה כ- 60 מטר ומשקלו מוערך בכמה מאות של אלפי טונות מורכב מ - 92% ברזל, 7% ניקל ו - 1% מתכות אחרות, פוגע בשכבת קרקע סלעית בעוצמת התפוצצות של למעלה מ- 20 מליון טון TNT. האנרגיה הקינטית האדירה יוצרת את המכתש וגל ההדף שנוצר מנקה את פני השטח מסביב בקוטר של כמה מיילים. רסיס המתכת הגדול ביותר שנמצא מוצג לקהל ומשקלו 650 ק"ג. הברזל אינו מחליד בגלל תכולת הניקל בגוש. אל המכתש עצמו לא ניתן לרדת ובשנות השישים הוא שימש לאורך מספר שנים אתר אימון של סוכנות החלל האמריקאית לקראת שיגור אפולו לירח בהיות המכתש דומה מאוד בצורתו ובמבנהו למכתשי הירח.
 |
| מונומנט מדרך הסלע האדום |
 |
| עוד מונומנט |
 |
| ועוד אחד |
 |
| אחרון חביב ושמו "הפעמון" |
 |
| הדופן המערבית של המכתש המטאורי |
 |
| הדופן הדרומית |
 |
| הדופן המזרחית |
 |
| מבט מהחלל (צילום לווין) של המכתש |
 |
| הגוש הגדול ביותר שנמצא. 92% ברזל, 7% ניקל ו - 1% מתכות אחרות. 650 ק"ג. |
 |
| כאן נערכו אימוני סגל אפולו לקראת השיגור לירח |
 |
| וכאן לראשונה אני נתקל בתופעה נדירה בארה"ב |
בשעה שהמדריך משמיע את דברי ההסבר שלו כשאנו ניצבים על מרפסת במרומי שפת המכתש, מתחילים לפתע להגיע משבי רוח עזים מלווים בשריקות רמות. זוהי תופעה נורמלית וידועה באיזור שטוח ופתוח זה של אריזונה בשעה זו ובעונת שנה זו והיא הולכת ומתגברת בשעות אחר הצהרים המאוחרות. מזהירים את הקהל מפני משבי רוח שיכולים להגיע ל - 60 מייל בשעה וכולם מתבקשים לנהוג בזהירות. אנחנו ממהרים לצאת לדרך, לא לפני שירדנו על סנדוויצ'ים עסיסיים של SUBWAY, יש להם המבורגר צימחי בכלל לא רע.
על I-40 אנחנו רוכבים מזרחה והרוח דרומית, כלומר מכה בנו מימין. יוסי שרוכב לפני נטוי ימינה בצורה מוזרה. כנראה שגם אני ככה, עושים קונטרה לרוח הדרומית, כלומר נמצאים כל הזמן במצב של היגוי ימינה. כשאני חולף על פני משאית ענק החונה בשולי הדרך מימיני, היא משמשת לי קיר מחסה מהרוח הדרומית ולחץ ההיגוי לוקח אותי ימינה לשבריר של שניה. תופעה אחרת הקשורה לרוח - בדרך כלל הרגל הימנית מתחממת כיוון שהאגזוזים נמצאים לצידה. באופן מוזר הפעם הרגל השמאלית שלי מתחממת - הרוח הבאה מימין מקררת את המנוע, יוצאת משמאל ומחממת את השמאלית שלי. מחר שתי חותמות.
כפיצוי על יומיים ללא חותמות אנחנו עומדים לבקר היום בשני אתרים. על הבוקר, במזג אויר מצויין, רוכבים על כביש מסוג האהוב עלי במיוחד. שני נתיבים, אחד לכל כיוון, ישר כמו סרגל, עולה יורד לעיתים במתינות, תכסית לא מי יודע מה - כזו שמרעידה את ההארלי ומזכירה לך שבעצם אתה כבר ברכיבה ושנת הלילה חלפה עברה לה. אותה מדינה, אריזונה, נוף שונה לחלוטין. רק אתמול נאבקנו עם עליות, ירידות ופיתולים, בתוך נוף הררי עתיר עצים גבוהים ומבותר בערוצים עמוקים. רק אתמול עברנו בעיר סופר מלוקקת ומדושנת במיטב משמניה של אמריקה. היום - נוף מדברי שטוח, נטול עצים לחלוטין, רק שיחים נמוכים והאופק רחוק רחוק. וזה יפה בעיני אפילו יותר מאתמול. יש בו משהו במדבר "הפשוט" הזה ששובה את ליבך.
האתר הראשון שהגענו אליו מוקדם מכפי שקיוויתי הוא ה - Petrified Forest National Park. עוד לפני שנכנסים, מימין ומשמאל לכביש, חנויות המוכרות עצים מאובנים מכל הסוגים, הגדלים והצבעים האפשריים. גזעים שלמים הניצבים לתפארת על הקרקע וגם פלחי גזע דקים המוצבים על כנים מיוחדים. בכל מוצר מסוג זה המוצע למכירה, משטח אחד של חתך הגזע מלוטש לחלוטין, לאו דווקא ליטוש ההופכו למישור שטוח, לעיתים הליטוש גלי כזה אבל תמיד הוא חלק לחלוטין וכאילו מצופה לכה. הליטוש מוציא לאור את מיטב הצבעים ומראה לפרטי פרטים את המבנה של הגזע (או הענף) עד אחרון הגידים. העין לא שבעה מלראות את שלל הצורות והגוונים. הכל למכירה - ראיתי גם פריט שמחירו $55,000.
