כביש 114. זכרו היטב את המספר

אמש, לאחר התרגעות קצרה מעמל היום ועוד לפני שעלינו שנית על הרכבים לביקור ברפת, התכנסנו לישיבה שלא מן המנין. על הפרק - שינוי בתוכנית. עד כה היינו צמודים לחלוטין לתוכנית המקורית, כשאנחנו מקפידים לבקר בכל היעדים ואף לישון בכל המלונות שהוזמנו מבעוד מועד. ממקום צאתנו הבוקר אנחנו אמורים לעלות חזק צפונה, ללון, להגיע ל - Rocky Mountain National Park, ללון ואז להדרים לניו מקסיקו ליעד הבא. הסיבוב הזה לטובת פארק אחד נראה לנו אתמול, כשכובד 36 ימי הרכיבה שחלפו מונח על כתפינו, קצת מוגזם ואף מיותר בלשון המעטה. חשבון קצר מראה שאם אנחנו חותכים דרומה, מוותרים על ה"רוקי" ומפצים בפארק לאומי אחר - נוכל "להרוויח" יום ולקצר את כל הקילומטראז' ב - 284 מייל. שווה, לא? את היום שנולד לפתע נוכל לנצל כדי להוריד מנטל הימים האחרונים שנותרו. הדבר מחייב כמובן ביצוע פרישמיש בהזמנות של בתי המלון, כאשר את חלקם צריך להקדים ביום ואת האחרים לבטל ולהזמין שונים במקומם. לא פשוט אבל אפשרי (הלילה למשל אנחנו ישנים במלון חדש, שני מלונות כבר בוטלו ולמחר בערב הוקדם מלון). דורש גם שינוי תוכניות הרכיבה היומיות - גם זה לא פשוט במסגרת שעות היממה שצריך להפנות לשינה. ההחלטה נפלה ברוב של שניים ללא מתנגדים ללכת על זה.
חלקו הראשון של היום היה מוקדש לביקור בשני אתרים כמתוכנן ולאחר מכן, במקום לעלות צפונה - ירדנו דרומה כמוסבר לעיל. יצאנו מה-זה נשכרים. עוד יכתב על כך בהמשך. האתר הראשון של היום היה ה -  Black Canyon of the Gunnison's National Park. קניון באמת מדהים ואני קובע זאת בעיקר בגלל שראיתי קניון או שניים בחודש האחרון. כמקובל, כשרוצים לבקר בקניון צריך לטפס ל - Rim. וכמקובל, טיפוס כזה נעשה בתלילות, בסיבובים, בפיתולים, באיטיות ובזהירות. הכל כמקובל. מגיעים למרכז המבקרים כדי להצטלם, להחתים (39), לצפות בסרט, לקבל טיפים ולשתות מים. הכל כמקובל. מכאן, רכיבה לאורכו של המצוק הדרומי ועצירות לפרקים בנקודות תצפית שאל חלקן צריך לגשת רגלית בשבילים לא ארוכים. והחברה האלה ברשות הפארקים יודעים בדיוק היכן למצוא את נקודות התצפית המתאימות, והם גם יודעים לסלול כביש מצויין ביניהן, וגם לדאוג לרחבות חניה מרווחות ומסומנות, וגם לדאוג לשירותים, וגם לדאוג לכל צורכי הנכים, וגם לכבוש ולסמן את השבילים המובילים לנקודת התצפית, וגם לגדר את המקומות המסוכנים, וגם להציב שלטי הסבר מאירי עיניים מלווים בתצלומים, דיאגרמות, איורים ומה לא. פשוט לקנא - כמה קל ונעים לטייל באמריקה. ובכל המרחב המוסדר הזה לא תוכל למצוא דבר אחד, אפילו אם תתאמץ ותחפש. לא תוכל למצוא אשפה מעשה ידי אדם - לא גפרור, לא מסטיק, לא שקית, לא בקבוק, לא בדל סיגריה, אפילו לא בוחטה לא עלינו.
טוב, נחזור לעינייננו. אז הקניון הזה הוא באמת מדהים. קירות כהים מאוד, תלולים, גבוהים וקרובים זה לזה כך שהשמש בזוית מאוד מסויימת ובפרק זמן קצר מגיעה לתחתית הערוץ וגם זה לא בכל מקום - לכן הוא גם נקרא "השחור". כדי להבדילו מקניונים שחורים נוספים, הוסיפו לשמו את שם הנהר הזורם בו, נהר ה - Gunnison, נהר שקיבל את שמו מחוקר בעל שם זה, סרן בדרגתו, שב - 1851 עמד בראש משלחת שחקרה וסקרה לראשונה את הקניון המדהים הזה. כמו תמיד, כשאני לא מוצא מילים לתאר את מראה העיניים, אני מפנה לצילומים שגם הם מוגבלותם ידועה. בקיצור, מי שלא היה - שיבוא.

Painted Wall. גובהו כפול מזה של האמפייר סטייט בילדינג

P

מכאן המשכנו ליעד הבא - Curecanti National Recreation Area. שיסלח לנו, לא משהו שראוי שנכתוב עליו הביתה. סתם אתר נופש המבוסס על אותו נהר (Gunnison), נמצא ממילא בדרך ומעניק חותמת (40). אז למה לא?

יצאנו ממרכז המבקרים ורכבנו מערבה כמתוכנן על 50E. בעקבות השינוי בתוכנית, גוגל לוקח אותנו דרומה ואומר לפנות ימינה ל - 114. בקושי מוצאים את הפניה החבויה ופונים. מה אומר ומה אדבר. הפניה של החיים. בהשוואה ל - 50 הכביש הזה צר, נחל זורם לצידו, פעם מימין ופעם משמאל והוא תמים לחלוטין בהתחלה. לאט לאט, כדי שנתרגל ונפנים הוא משנה את פניו והופך להיות אגרסיבי. השטח הפתוח משני צדדיו הולך ונסגר, מתחיל להווצר קניון, מתחילים לעלות, מתחילים להתפתל. וזה נמשך ונמשך, מסרב להרפות, צר צר, משאיות ענק לא מתביישות להגיח ממול ולכל זה תוסיפו רוח קניונית אופיינית, בעיקר גבית אבל עם משבים צידיים לפרקים, והרי לכם רכיבה לעילא ולעילא - דורשת ריכוז, דריכות ועירנות מלווים כמובן בהנאה אין קץ. הטיפוס למעלה נמשך 16 מייל וכשהגענו למעבר ההרים נפתח לפתע הנוף והכל השתנה לחלוטין. הכביש התיישר, התאזן, מגבלת המהירות עלתה ל - 65 וכל המתח בשרירי הגוף נעלם. היה קר ונעצרנו להחליף למעילים החמים כאשר את יתרת אורכו של הכביש (סה"כ 60 מייל) אנחנו עושים ברכיבה שלווה ורגועה, מענגת מאין כמוהה עם רוח גבית חזקה שלא משפיעה כלל וכלל על היציבות ונותנת לך תחושה שהמנוע אינו מתאמץ בכלל. תזכרו ואל תפספסו - כביש 114 בקולורדו.

ככה נראה ה - 114 אחרי שהוא משתחרר מכבלי הקניון והופך לכביש נעים בשטח גלי פתוח

כביש 114 נגמר ופונים דרומה לכביש 285. זה הסבא רבא של הסבא רבא של כביש הסרגל שלנו. ישר, שטוח, סלול מצויין וארוך ארוך. לא נגמר. אנחנו נמצאים במישור חקלאי עצום מימדים שמשני צדדיו רחוק רחוק נראים הרים טיפוסיים לקולורדו. נישאים, חדי פסגה ואף מושלגים בחלקם. במישור האין סופי הזה נחשפתי (אומנם לא לראשונה) לכמויות העצומות של שדות עגולים. השדה העגול הוא תוצאה של שיטת השקיה. במרכזו של השדה מותקן ברז, אליו מתחבר צינור ארוך כאורכו של רדיוס השדה. הצינור נסמך לאורכו על עמודים שבקצה התחתון שלהם גלגל והוא תלוי באויר. על הצינור מותקנות ממטרות או מתזים והוא מסתובב כמו המחוג הגדול בשעון - ומשקה. פאיי כפול אר בריבוע חלקי ארבע חלקי אר בריבוע נותן 0.785 יענו בשיטה זו 21.5% משטח השדה אינו מעובד ומבוזבז. אני סומך על האמריקאים שהם בדקו כלכלית את העיניין.