תם ולא נשלם

היום זה קרה. ב - Shenandoah National Park הוחתמה החותמת ה - 50, ובמיניין המדינות המספר הוא 26. התוכנית המקורית היתה להכנס לפארק בכניסה הדרומית ולרכב לכל אורכו צפונה על ה - Skyline Drive שאורכו 105 מייל, והוא מהווה למעשה המשך ל - Blue Ridge Pkwy שעל חלקו הדרומי רכבתי אתמול. האמת, אני עייף כבר מרכיבות מתישות והיום החלטתי להקטין מאמץ. נכנסתי לפארק בכניסה האמצעית שלו ומשם עליתי צפונה על ה - Skyline עד שיצאתי מהפארק ביציאה הצפונית, סה"כ 42 מייל. תאמינו לי, זה מספיק. יתכן שאם היה זה הפארק בו הייתי מתחיל את ההרפתקה, יתכן שהייתי נותן לו כבוד רב יותר. מבחינת העיניין לא נראה לי שהפסדתי משהו כיוון שאיך שלא מסתכלים על זה, מדובר כאן ברכיבה שגרתית המלווה בעצירות תדירות כדי להשקיף מלמעלה על פיסות נוף, פעם מזרחה ופעם מערבה. והנוף לא משתנה באופיו. אחרי שתיים שלוש עצירות תפסתי את הפרינציפ והחלטתי לרכב דורח למרכז המבקרים וליציאה. כמו שילשום, נצמדתי לקבוצה של שלושה הארליסטים וכמוני כמוהם חיסלנו את הדרך במכה אחת. האמת, הרוכב המוביל של השלישיה שרכב על Heritage, הזכיר לי בחזותו האחורית את אודי, ואני בדמיוני הפרוע רואה מאחוריו את גנני ומאחוריו את מנקס (למרות שלא היה שום דמיון ביניהם). המהירות מוגבלת כאן ל - 35 מייל לשעה והם הובילו ב - 40 עד 45. למרות החריגה היתה זו רכיבה נינוחה ומענגת. כל הזמן ירוק בעיניים וככל שיורדים העצים גבוהים יותר. מה שהפר את איזון הצבעים הטבעי היתה מנורת הברקס של הרוכב שלפני. זו התעוררה לחיים כמעט לפני כל פנייה (רוב הדרך היינו בירידה כאמור) וכשתהיתי במה העניין, ראיתי שהבחור יושב לו בסבבה עם רגליים מושטות לפנים, מונחות על רגליות קדמיות המותקנות על מגן המנוע ולא מזיז אותן - משמע לא מחליף הילוכים בהתאם לתנאי הכביש אלא משתמש כל הזמן במעצור היד. מוזר.

מחר חותמת נוספת, מאוד חשובה ויוקרתית ואז אברך על המוגמר. שבת שלום.

14.9.2012