היום סגרתי מעגל

ירח מלא מעל Arches Park בשעת בוקר מוקדמת

עוד אמש סגרנו שהיום השכמה ב - 06:00. יוסי לא היה בטוח שאני אעמוד בזה. לו אין בעיה, הוא כל בוקר מתעורר חצי שעה לפני לעיניניו, ובדרך כלל קליק חגורת המכנסים שלו מעיר אותי. טוב, יש בזה הרבה מן ההיגיון. אני, הבעלים של האופנוע לא כל כך מתייחס אליו כאל אובייקט שדורש ניקוי ומירוק כל בוקר. יוסי כן. לא לאופנוע שלי, לאופנוע שלו - השכור. אני מסתפק בניקוי מגן הרוח והמראות. האופנוע של יוסי עובר כל בוקר מסדר המפקד מלא. אני חושב שיוסי מאמין שאופנוע נקי נוסע יותר טוב (גם לי יש תחושה כזו לפעמים, אבל נעזוב את זה).

Balanced Rock

למרבה הפלא שנינו באמת השכמנו קום בשעה המוסכמת. אני מציץ החוצה מהחלון ורואה סימנים של זריחה. 06:30 אנחנו בלובי הצדדי לארוחת הבוקר. חשבנו שנהיה ראשונים. איפוא? 07:00 על הרכבים עלה, תדלוק מהיר, הצטיידות במים וב - 07:30 אנחנו במרכז המבקרים של - Arches National Park. תדרוך קצר מהרינג'ר החביב, החתמת הדרכון (חותמת 36), צילום מחייב על יד השלט המתאים ואנחנו כבר רוכבים בתוך הפארק. הכניסה לפארק מתנהלת בדרך עולה ומפותלת ולמרות שסיכמנו שרוכבים ישירות ליעד, אנחנו לא עומדים בפיתוי ועוצרים מידי פעם להתפעם ממראה עינינו ולצלם. בשעת בוקר מוקדמת זו השמש נמוכה עדיין והצללים ארוכים. קרירות נעימה באויר והתמונות חולפות על פנינו במהירות, האחת יפה מהשניה. מונומנט שחולפים לשמאלו נראה לגמרי אחרת כשחולפים מאחוריו שניות אחר כך. מבלבל, מתסכל שלא ניתן להכיל את כל מה שרואים, אבל האושר וההנאה מושלמים.
כל ההקדמה הארוכה הזאת באה בעצם להגיד שאנחנו עומדים לערוך מסע רגלי המוגדר כאן "מאומץ" (Strenuous). אורך המסלול 5 ק"מ כאשר בהלוך הוא מתנהל בעליה, רובו על סלע מקומר ענקי חשוף לחלוטין ולעיתים "על פי תהום" מה שנקרא. הקטע הסופי הינו שביל צר של 180 מטר לאורכו של מדף סלע. כאן לא מסמנים שבילים בצבע. בדרך כלל שולי השביל מסומנים ע"י אבני שפה וכשאין אפשרות אחרת מסומן השביל באמצעות פירמידות אבנים קטנות. ההמלצה היא להימנע מהשעות החמות ולקחת הרבה מים. זו הסיבה שהשכמנו קום.
מה אגיד לכם - היה שווה. רציתי סוף סוף לעשות הכרות בלתי אמצעית עם ה - Delicate Arch. זו הקשת שמעטרת את ראש הבלוג שלי. אתה מגיע לסוף השביל שעל מדף הסלע ולפתע היא מתגלה לך במלוא הדרה. עומדת לה בקמרון אלגנטי כזה. מימינה, משמאלה, מאחריה ומלפניה אין כלום. רק היא והאנשים הגמדיים המתגודדים לידה לשם צילום. ה"עדינה" הזאת נחשבת לקשת המפורסמת והמצולמת בעולם. בצדק. היום סגרתי מעגל.

Delicate Arch במלוא תפארתה

בדרך כלל אני נמנע מלהנציח את עצמי בנוף. אבל עם הקשת שלי הייתי חייב.

במעלה סלע מקומר וחשוף

בקצה השביל הזה היא מתגלה

מים וקרח, טמפרטורות קיצוניות ותנועה תת קרקעית של מרבצי מלח הם האחראים להווצרות הקשתות בפארק זה. ביום קיצי זה, תחת שמים כחולים, קשה מאוד לדמיין כיצד כוחות אלימים אלה של הטבע ובתוספת 100 מליון שנה של ארוזיה יצרו ריכוז כזה של קשתות ומונומנטים אדירי צורה. הפרסומים הרשמיים קובעים שלמעלה מ - 2,000 קשתות תועדו בפארק, החל מהקטנות ביותר בגודל של 1 מטר וכלה בגדולה מכולן שאורכה מבסיס לבסיס 92 מטר. אני מאמין להם. אנחנו ראינו פחות מעשר.

מבט נוסף על "העדינה" מבעד לקשת אחרת

יש כאן קצת כנרת, לא?

מכאן המשכנו ליעד השני שלנו - Canyonlands National Park. פארק שכן המשתרע על שטח עצום מחולק לשלושה חלקים המבותרים ע"י שני נהרות, הקולורדו וה - Green River. שני הנהרות נפגשים באמצע הפארק פחות או יותר, ומשם בתוך קניון קאטארקט ממשיך הקולורדו לזרום באשדים רבים לשמחתם של אלה ששטים בו. מרכז המבקרים, צילום, חותמת 37, סרט. בחלק העליון בו אנחנו ביקרנו, רכבנו לאורך הכביש הרמתי דרומה כאשר מידי פעם נעצרים לצפות בנוף הקניוני. אני באופן אישי לא התרשמתי יותר מידי מפארק זה, אולי בגלל הקניונים הקודמים שראיתי למכביר לפניו, אולי בגלל שהמראות היו רחוקים ואולי בעצם בגלל העייפות של סוף היום. מכיוון מערב התחיל להתקרב אלינו ענן כבד וראינו את הגשם שהוא ממטיר שם. היתה לנו כוונה לסטות בדרכנו חזרה ל - Dead Horse Point State Park שאינו מעניק לנו אומנם חותמת אבל אומרים שמשם רואים את הקולורדו במלוא הדרו. הענן המאיים שהתקרב אלינו במהירות שינה את דעתינו ורכבנו ישירות למלון. מחר עוברים לקולורדו.

יום 35